*********************
- פתח דבר -
ב-1960 הגה האסטרונום והאסטרופיסיקאי ,ד"ר פרנק דרייק ,משוואה המחשבת ומעריכה את מספר העולמות ביקום שייתכן שקיימים בהם חיים אינטילגנטיים המסוגלים מבחינה טכנולוגית ליצור תיקשורת עם כדה"א .לפי חישוביו של דרייק קיימות 10,000 צויליזציות בגלקסיה שלנו ,שביל החלב ,המסוגלות ליצור קשר עם כדור הארץ .כעבור 40 שנה נוסחה והורחבה המשוואה מחדש על ידי ד"ר אמיר אקזל ,פרופ' למתמטיקה וסטטיסטיקה שמתייחסת לא רק לגלקסית שביל החלב שלנו בלבד אלה גם מתייחסת לכל שאר הייקום הנראה לעין ושבו יש ביליונים של גלקסיות ושבכל אחת מהן ביליוניי כוכבים .התוצאה המתמטית הפשוטה אליה הגיע פרופ' אמיר אקזל היא שהסבירות שקיימות צויליזציות אינטלגנטיות המסוגלות להתקשר עם כדה"א היא בסבירות של 100%...המשך...
*********************

מאמר : מדע או מדע סוטה ? מאת פרופ' נחמן בן-יהודה


שם המאמר: מדע או מדע סוטה?
המחבר: פרופ' נחמן בן-יהודה
מתוך: גלילאו 21, מארס\אפריל 1997
הערה: פרופ' נחמן בן-יהודה - מצוות המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה
באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום עיסוקו הוא סוציולוגיה של הסטייה
והבניות חברתיות של המציאות, והוא פרסם מאמרים וספרים בתחומים אלה.
המאמר מבוסס בחלקו על ספרו:
Nachman Ben-Yehuda, "Deviance and Moral Boundaries". The
University of Chicago Press, Chicago, 1985, pp.146-167.


מדע או מדע סוטה?
במשך שנים רבות הופיעו, בעיקר בארצות-הברית, דיווחים על עצמים מעופפים
בלתי מזוהים (עב"מים), וכן סיפורים על אנשים אשר באו במגע, לעתים
בניגוד לרצונם, עם היצורים ששלטו בעב"מים אלו. בזמן האחרון אנו עדים
ליותר ויותר דיווחים מסוג זה גם בישראל, והם זוכים לסיקור נרחב בכל
אמצעי התקשורת. חשיפה מסוג זה מעוררת תהיות על טיב התופעה המשונה הזאת.
ההשערה המודרנית להסבר התופעה קושרת עב"מים אלו לקיום יצורים תבוניים
מחוץ לכדור הארץ, המכונים "חוצנים" או "חייזרים". התומכים בהשערה זו
טוענים כי העב"מים הללו אינם אלא כלי רכב חלליים של חוצנים שמבקרים את
כדור הארץ. זוהי השערה פנטסטית, ואם היא תתברר כנכונה היא תגרום לנו
להעריך מחדש את השקפותינו הדתיות, הפילוסופיות והמדעיות. מטרת מאמר זה
היא לסקור את שאלת העב"מים על רקע שאלה כללית יותר בדבר קיום יצורים
תבוניים ביקום, והאופנים שבהם נבחנה השאלה עד כה. מגבלות המאמר יחייבו
קיצור ותמצות, על כן הוא לא יוכל להיות ממצה מבחינה היסטורית.

אחת השאלות המרתקות והספקולטיביות ביותר היא האם יש חיים תבוניים ביקום
מלבדנו (בהנחה כי אנו מאופיינים בתבונה).... שאלה זו אכן עתיקה היא,
וכבר פילוסופים כדמוקריטוס מן המאה ה5- לפסה"נ וקאנט מן המאה ה18- עסקו
בה. אם תרצו, החיפוש אחר תשובה לשאלה זו מהווה מקור למתח אינטלקטואלי
אמיתי, אולי מהגדולים האפשריים. מתוך מגוון התשובות האפשריות לשאלה
צמחו שתי גישות. האחת הפכה לתחום עיסוק מדעי של ממש, והיא מכונה "חיפוש
אחר תבונה חוץ ארצית" (Search for Extraterrestrial Intelligence) , ובקיצור:
,והשנייה הפכה ל"מדע סוטה" - עב"מולוגיה (Ufology). ברור
SETI
שפתרונות אפשריים לשאלה מחייבים כמה הנחות בכמה תחומים כגון כימיה,
פיזיקה, אקולוגיה, ביולוגיה, וקשורים כולם לשאלה בדבר מקור החיים בכלל.
הידע הניסויי שלנו, כמו גם ההנחות שאנו מניחים לגבי האופן והתנאים שבהם
מתפתחים חיים, יכתיבו בהרבה מובנים את התשובה לשאלה. למשל, האם התפתחות
החיים על כדור הארץ היא תוצאה ייחודית, או שמא אין שום דבר ייחודי
בהתפתחות שכזו, וכל אימת שיווצרו התנאים הנכונים יווצרו חיים.

מקור החיים
לשאלה בדבר מקור החיים יש, כמובן, תשובות דתיות. ואולם היו גם כמה
ניסיונות מדעיים לתת תשובות לשאלה זו. למשל, אופרין (Oparin) הציע עוד
בשנות ה20- של המאה כי החיים על פני כדור הארץ נוצרו באוקיינוסים
העתיקים (ראו: "כיצד התהוו החיים", גליליאו 11 עמ' 14). תפיסה זו
השוותה את מי האוקיינוסים האלה למרק אשר הכיל כימיקלים שונים. ההשערה
היא כי בתנאים מתאימים של טמפרטורה, לחץ וגירוי חשמלי (אולי על ידי
ברקים), יכולות להיווצר מולקולות, ובתהליך איטי וארוך הן מתפתחות
למיקרו-אורגניזמים פשוטים. כך עשוי להתחיל תהליך האבולוציה. אופרין
סיפק, לפיכך, בסיס מדעי מוכלל להבנת התנאים שבהם יתפתחו חיים על בסיס
פחמן. השערה אחרת היא של ווטסון וקריק (Watson; Crick), מפענחי מבנה
ה-דנ"א, הטוענת לקיום מולקולות קדומות דמויות דנ"א אשר התפתחו לצורות
חיים שונות ומגוונות.

הבעיה העיקרית בהסברים השונים היא שהם משאירים מספר גדול של שאלות לא
פתורות. למשל, ההסתברות להיווצרות חיים ולהתפתחותם לחיים תבוניים כמו
שלנו (בהתחשב בכל התנאים האקולוגיים) איננה גבוהה. ובכל זאת אנחנו כאן.
במצב זה של אי-ודאות ניסויית, קיימת בקרב חוקרים נטייה לנסות הסברים
ספקולטיביים יותר. אולי גדול ה"ספקולנטים" הוא אריך פון דניקן, שטען כי
בתהליך האבולוציה הייתה מעורבות של מה שהוא מכנה "אסטרונאוטים עתיקים",
וכי הם אלה שגרמו לכך שאנחנו נהיה כאן. פון דניקן, אולי יותר מכל אחד
אחר, תרם לפופולריזציה העצומה של רעיון קיום חיים תבוניים מחוץ לכדור
הארץ (להוציא כמה ספרים וספרי מדע בדיוני כמובן).... הרעיון של פון
דניקן מעניין, אבל מגרעתו העיקרית היא שרוב המדענים מטילים ספק רב
ב"הוכחות" שהוא מביא. ואכן, בבדיקה קפדנית רוב רובן מתגלות כבעייתיות
למדי, בלשון המעטה. עם זאת, ובלא קשר להוכחות, הרעיון של פון דניקן הוא
כשלעצמו מרתק, ואף סחף אחרים אשר הציעו שינויים ועידונים של תפיסתו.
שתיים מהגישות הספקולטיביות היותר מעניינות הן אלו של טמפל (Temple)
ושל בלומריץ' (Blumrich). טמפל טען כי לשבט הדוגון במאלי יש ידע
אסטרונומי שהיה בידיהם זמן רב לפני שהמדע המערבי רכש ידע זה. מדובר
בידיעה שלכוכב סיריוס יש כוכב נלווה B .כוכב אשר בהיעדר מכשור מתאים אי
אפשר לצפות בו. טמפל מנצל עניין זה כדי לטעון כי יצורים אינטליגנטיים
אמפיביים מכוכב סיריוס היו מעורבים בהתפתחות המין האנושי על פני כדור
הארץ, והידע הגיע מהם. בלומריץ', בספר פנטסטי למדי, טען כי חזיונותיו
של הנביא יחזקאל הם, למעשה, דיווח מפורט על נחיתת ספינת חלל. כך או
אחרת, ההיפותזה על ה"אסטרונאוטים העתיקים" זכתה לקיתונות לעג
ולדה-לגיטימציה, ואיננה מקובלת במדע.

ואולם, בשנים האחרונות העלו שלושה מדענים מכובדים מאוד את ההשערה ולפיה
החיים על פני כדור הארץ מקורם בחיים שמחוץ לפלנטה. האסטרונום הידוע פרד
הוייל (Hoyle)ועמו וויקרמסינג (Wickramasinghe) ,הציעו בשנת 1978 כי
החלל מלא במולקולות אורגניות קדם-ביוטיות הנישאות על גבי שביטים.
לטענתם, בשלב מוקדם מאוד של ההיסטוריה של כדור הארץ, נחתו עליו כמה
שביטים כאלה והזריעו את עולמנו במולקולות אשר יצרו חיים. אגב, בעבודה
שעשו כמה שנים לאחר מכן, ייחסו השניים את המקור של כמה גלי מחלות שפשטו
על פני כדור הארץ לגורמים מחוץ לכדור הארץ. ההשערה השנייה היא של
פרנסיס קריק, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה בשנת 1962 (עם ג'יימס
ווטסון ומוריס וילקינס) על גילוי המבנה המולקולרי של ה-דנ"א. קריק
פירסם בשנת 1981 ספר ושמו "החיים עצמם" (Life Itself), ובו הוא טוען כי
יצורים תבוניים מחוץ לכדור הארץ שלחו לכדור הארץ נבגים באמצעות כלי
תעבורה חלליים. כלים אלו הגיעו לכדור הארץ והזריעו אותו. פרד הוייל
ופרנסיס קריק נהנים מיוקרה מדעית רבה מאוד, ואי אפשר ליצור
דה-לגיטימציה לגישותיהם בקלות כה רבה , כמו שהיה אפשר למשל, לעשות לפון
דניקן. ואולם, ראוי לציין כי כל התאוריות הללו של פון דניקן, קריק
והוייל, אינן פותרות באמת את חידת היווצרות החיים, אלא מסיגות אותה צעד
אחד אחורה. למשל מתעוררת השאלה כיצד נוצרו מולקולות קדם-ביוטיות על
שביטים? ועדיין נשארת התהייה בנוגע לדרך שבה נוצרו חיים; ועוד נוספת
שאלה מדוע ירצו חוצנים כלשהם לזרוע בכדור הארץ חיים? תאוריות מהסוג של
פון דניקן, פרנסיס קריק ודומיהם מניחות כי יש חיים תבוניים, מתקדמים
מאוד מבחינה טכנולוגית, מחוץ לכדור הארץ. אם אכן כך הם פני הדברים,
היכן הם? יתר על כן, אם חוצנים אלו ביקרו בעבר הרחוק בכדור הארץ, או
שהם שולחים לכאן כלי תעבורה חלליים, הרי ייתכן שהם עדיין ממשיכים לבקר
אותנו. אם ניצמד, לעומת זאת, לתאוריה מהסוג שהציע אופרין, הרי אפשר
לחפש ביקום מקומות שבהם נוצרו תנאים, המתאימים, על פי התאוריה,
להיווצרות חיים. לפי גישה זו, כל אימת שיווצרו תנאים כאלה, ההסתברות
להיווצרות חיים, ואולי אף חיים תבוניים, עולה. צורות חשיבה אלו הניבו
שתי גישות עיקריות להתבוננות בנושא החוצנים התבוניים.

חיפושים
גישה אחת התפתחה בתוך המדע המקובל, וזוהי גישת SETI שהוזכרה קודם.
לגישה זו היו שני ענפים. הענף האחד התבסס על שידור הודעות "אנחנו כאן.
אם אתם שם - השמיעו קול" לחלל. שידור שכזה יכול להתבצע על ידי שידור
גלי רדיו; למשל ב10- בנובמבר 1974 שודר מסר רדיו של 3 דקות לחלל
מהרדיו-טלסקופ גדול הממדים בארסיבו שבפוארטו ריקו. אפשר גם לשדר את
המסר על ידי הצמדת שדרים לכלי תעבורה חלליים. כך למשל החלליות פיוניר
ו11-, וכן החלליות וויאג'ר 1 ו2-, הכילו לוחות (פיוניר) או תקליטים
10
(וויאג'ר) עם מידע עלינו וקריאת "הלו" לחוצנים תבוניים אפשריים. כדאי
לציין כי ב4- בנובמבר 1976 פרסם סר מרטין ריילי (Ryle),זוכה פרס נובל
בפיזיקה ואחד מחשובי האסטרונומים באנגליה בעת ההיא, מכתב גלוי
ב"ניו-יורק טיימס", ובו בקשה שהופנתה לאסטרונומים העוסקים ברדיו
אסטרונומיה, להיזהר מהפצת הידיעה שאנחנו כאן, מפאת האפשרות המסוכנת כי
ידיעה זו עשויה לגרום לפלישה עוינת של חוצנים תבוניים לכדור הארץ.
הבסיס העיקרי לחשש זה הוא ההיסטוריה של המין האנושי, המצביעה על כך
שכמעט כל אימת שתרבות מתקדמת מבחינה טכנולוגית פגשה תרבות פחות מתקדמת
מבחינה טכנולוגית המפגש נסתיים באופן כזה שהתרבות הפחות מתקדמת יצאה
נפגעת - על ידי ניצול, קולוניזציה, כיבוש, הרס וגס השמדה (למשל, מפגשי
האירופים עם המקומיים באפריקה; מפגשו של קורטז עם האצטקים ועוד).
במובנים רבים אזהרה זו היא חסרת משמעות, שכן כמה מסרים כבר נשלחו,
ומעטפת שידורי הרדיו מכדור הארץ הולכת ומתפשטת.

פרויקט SETI
בבסיס פרויקט SETI עמדה ההנחה כי אכן יש חוצנים תבוניים, וכי הם ברמה
טכנולוגית המאפשרת מגע, לפחות באמצעות גלי רדיו. במובנים רבים הנחה זו
מניחה כי הם די דומים לנו. אבל גם אם יש חוצנים תבוניים - והבסיס
לקיומם אינו פחמן אלא סיליקון, ואם עיקר התקשורת ביניהם איננה באמצעות
גלי רדיו אלא למשל בטלפתיה, אז ייתכן שניסיונותינו נידונו לכישלון.

רוב החוקרים סבורים כי המרחקים בחלל הם כה גדולים עד כי מגע פיזי של
ממש, בטכנולוגיות הידועות לנו ובמגבלות הנובעות מהפיזיקה המוכרת לנו,
אינו מעשי. מובן שאם אפשר לבנות כלי תעבורה גלקטי או בין-גלקטי היכול
לנוע במהירות העולה על מהירות האור, אז המשפט הקודם איננו תקף. בכל
מקרה, הרבה יותר הגיוני ואפשרי לשדר או לקבל תשדורות רדיו מאשר לשגר
טונות של מתכת, בעלויות אסטרונומיות, למרחבי החלל. אך חשוב מכול, גישת
מניחה כי תנאים כמו אלה שנוצרו במערכת השמש ואפשרו או גרמו
SETI
התפתחות של חיים תבוניים אינם יחודיים, וכי אפשר לצפות כי תנאים שכאלה
התקיימו גם במערכות כוכבים אחרות. טענה שכזו מניחה כי במונחים קוסמיים
אין שום דבר ייחודי במין האנושי.

רוב החוקרים מציינים את תחילת SETI בסוף שנות ה50-, עם פרסום המאמר
הידוע של קוקוני (Cocconi) ומוריסון (Morrison) בכתב העת "נייצ'ר".
במאמר הזה הציעו שני החוקרים פרויקט שיתמקד בניסיון להאזין לרחשי רדיו
מחוצנים תבוניים.ניסיון שכזה, בשנת 1960 עשה פרנק דרייק (Drake) תוך
שימוש ברדיו-טלסקופ הנמצא בGreen Bank - . פרויקט ספציפי זה כונה
"פרויקט אוזמה", על שם הקוסם מארץ עוץ. כמו כל הפרויקטים שבאו אחריו,
עד עצם היום הזה לא גילה פרויקט זה דבר. מאז ועד היום התבצע מספר גדול
למדי של פרויקטים כאלה; ציוד ההאזנה הלך והשתכלל, הוקצבו תקציבים
למחקר, וSETI - הפך עצמו לתחום מחקר מקובל - אם כי לא מרכזי או חשוב
במיוחד.ככל שחלף הזמן וSETI - לא גילה דבר, החלו להישמע קולות
ספקניים. בנובמבר 1979 אף התקיים כינוס באוניברסיטת מרילנד וכמה מן
הספקנים השמיעו בו קולות רמים. השאלות המרכזיות שמציבים הספקנים היו:
"אם יש חוצנים תבוניים היכן הם?" או "מדוע קולותיהם אינם נשמעים כאן?"
המבקרים טענו כי הוצאת כספים על SETI היא בזבוז משאבים וכי בטווח הארוך
יהיו אלה צאצאינו אשר יישנו את הגלקסיה. יתר על כן, המבקרים טענו כי
ייתכן מאוד שאנחנו היצורים התבוניים היחידים ביקום (!), ואולם עדיין
המליצו להמשיך בפרויקט SETI ברמת תקצוב נמוכה, ולו על מנת שלא להחמיץ
הזדמנות במקרה שהם טועים. הבעיה המרכזית יותר שהעלו המבקרים הייתה
שלפרויקט אין סוף. הם שאלו מתי ובאילו תנאים יהיו המאמינים בקיום חיים
תבוניים חוצניים מוכנים לומר כי הם מפסיקים את החיפוש ויהיו מוכנים
להודות בכישלון. לטענתם מאחר שאין תשובה לשאלה זו - פרויקט SETI הוא
חסר גבולות, כמעט כמו ניסוי שבו הנסיינים אינם מציינים מצב של
"כישלון". הסנטור האמריקני וויליאם פרוקסמאייר הצדיק ביקורות אלו
בהעניקו לSETI - בסוף שנת 1981 את פרס "גיזת הזהב". זהו פרס שהסנטור
נהג להעניק למחקרים הכי פחות רלוונטיים (מטופשים, אם תרצו) לדעתו. הוא
גם היה יעיל למדי בחיסול ההקצבה הפדרלית לSETI -. לאחר התערבות נמרצת
של פרופ' קארל סאגן (שנפטר לא מכבר) ואחרים, חודש הפרויקט ברמה נמוכה
של מימון.

עב"מולוגיה
רוב המאמינים בעב"מים משיבים לשאלה הבסיסית ביותר של SETI תשובה
חיובית, ואף מרחיקים לכת וטוענים כי החוצנים התבוניים כבר מבקרים
אותנו.בניגוד לSETI - ,המתנהל באוניברסיטאות ונתפס כפרויקט מדעי
מכובד, העיסוק בצלחות מעופפות מתנהל ברובו המכריע מחוץ לאוניברסיטאות,
ונתפס כמדע סוטה. למעשה, אין זו משימה קלה לקבוע את טיבו של עב"ם.
המונח עב"ם יכול להתייחס למגוון של תופעות אטמוספריות, כדורי אש,
אורות, ואובייקטים מעופפים בצורות שונות - דיסקים, כדורים חסרי צורה
מוגדרת, גופים פולטי אור ועוד. רוב הספרות האמינה בנושא העב"מים
מציינת, כי לרוב התופעות אפשר לתת הסבר די פשוט, למשל זיהוי מוטעה של
מטאורים, כוכבים, מטוסים, בלוני מזג אוויר, צורות לא רגילות של עננים,
ברקים, כלי טיס, ניסויים ולוויינים. לעתים אובייקטים ותופעות כאלה
עשויים להיראות בעיני אדם לא מיומן כעב"מים. רמאויות רבות ודיווחים על
תצפיות שמעולם לא היו, תצלומים מזויפים וכדומה, תרמו לא מעט לפגיעה
באמינות העב"מולוגיה. אין זה מפתיע, משום שדיווחים של רמאים על עב"מים,
ובייחוד דיווחים עסיסיים על חטיפות בידי חוצנים תבוניים (ואף על מגעים
מיניים במהלך חטיפות שכאלה) מזכים את המדווחים, בכותרות ובפרסום
מידיים, כולל תגמול כספי תמורת הופעות, ספרים ומאמרים.

בעשור האחרון וקצת לפניו, השתכללו מאוד טכניקות הדיווח והתגבשו כמה
קריטריונים לבדיקת אמינות הדיווחים. למשל, הטיפולוגיה הפופולרית (אך גם
הישנה) של פרופ' הייניק (Hynch), מבחינה ב3- סוגים של מפגש עם עב"מים:
מפגש מהסוג הראשון, שהוא מפגש שאין בו אינטראקציה בין העב"ם לסביבה;
מפגש מהסוג השני, ובו העב"ם משאיר סימן ועדות ברורים לביקורו; ומפגש
מהסוג השלישי - מפגש הכולל אינטראקציה עם חוצנים תבוניים. בעוד שרוב
המידע שהצטבר בידינו מאפשר לנו להסביר את רוב מקרי המפגש עם עב"מים
בעזרת הסברים רגילים או לחשוף אותם כרמאויות, עדיין נותרה קבוצה קטנה,
אך מוזרה, של דיווחים קשים מאוד להסבר. אלה כוללים דיווחים על עב"מים,
שנמסרו מפי צופים אמינים מאוד ומיומנים, למשל טייסים או אסטרונומים; או
תצפיות שבהן נעשה שימוש בקני מידה חיצוניים ולא רק בתצפיות אנושיות,
למשל, תמונות מכ"ם, תצלומים או עקבות על הקרקע. הקטגוריה האמינה ביותר
(והכוללת מספר מצומצם ביותר של מקרים) היא דיווחים של בני אדם על
עב"מים בתוספת תצפיות חיצוניות. יתר על כן, יש אנשים הנראים לנו
מהימנים, המדווחים על מפגשים מהסוג השלישי, ועוברים בדיקות פוליגרף,
היפנוזה ועוד. כיצד נתייחס לכך? אפשרות אחת היא, כמובן, להתעלם מהדיווח
ולראותו כלא אמין או כגבולי. אפשרות אחרת היא לקבל את העובדה שאנשים
אלו חוו חוויה משונה מאוד, והאופן שבו הם מתארים אותה, ועולם המושגים
שבו הם בוחרים כדי לתאר אותה, מציירים תמונה של מפגש עם חוצנים
תבוניים.

תופעה ראויה לציון היא שעם השנים הדיווחים על מפגשים עם חוצנים תבוניים
עוברים סטנדרטיזציה. היצורים שהמדווחים טוענים כי פגשו מתוארים בצורות
דומות. בדרך כלל נלווים לדיווחים כאלה גם דיווחים סטנדרטיים למדי על
הפרעות בתפקוד של מכשירים חשמליים ואלקטרוניים, למשל הפסקת הפעילות של
מנועי מכוניות, מצברים המפסיקים לייצר זרם, וגם דיווחים על אורות
בוהקים מאוד, רעשים , וזמזום מתמשך. ישראל מצטרפת למועדון בינלאומי
גדול של מקומות שבהם מדווח על מגעים עם חוצנים או על תצפיות בהם. בשעה
זו אין בידינו תשובה מהימנה לשאלה אם יש עדות מבוססת, חזקה, כזו שתשכנע
גם את הספקנים בקיומם או באי-קיומם של עב"מים. מצד אחד, יש בידינו
דיווחים של אנשים רבים על מפגשים עם עב"מים. כמה מהאנשים האלה
משוכנעים, מעבר לכל ספק, כי אכן התקיים מפגש כזה (או מפגשים שכאלו).
מצד אחר, איננו יודעים היכן מופיעים עב"מים וכיצד אפשר לאשש את סברת
קיומם באמצעים מדעיים. במצב זה, יש למעשה ויכוח על עצם הקיום הלגיטימי
של התופעה עצמה.

הידיעות על עב"מים הן ותיקות מאוד, ויש דיווחים על כך עוד מתקופת
האימפריה הרומית. במאה ה20- היו כמה גלים של דיווחים על עב"מים. גל
ידוע אחד כלל דיווחים של טייסים מצבאות בעלות הברית במלחמת העולם
השנייה על אובייקטים מוזרים, דמויי-צלחת, אשר ליוו אותם לפעמים בטיסות
מבצעיות. דיווחים כאלה נמסרו בזירת המזרח הרחוק וגם באירופה. טייסים
אמריקנים כינו אובייקטים אלו בשם "פו פיטרס" (foo fighters). גל שני
דווח בין השנים 1948-1946 בשוודיה ובפינלנד; הגל השלישי החל בדיווחו של
קנת ארנולד ב24- ביוני 1947. ארנולד, טייס אזרחי בן 32 שטס מעל הרי
קסקיידס במערב וושינגטון בשעה 3 בצהריים בערך, דיווח על אובייקטים שטסו
לשמאלו במבנה דמוי שרשרת, מיושרים מצפון לדרום, במהירות גבוהה מאוד
(ארנולד העריך את מהירותם בכ1600- מייל לשעה !). משך המפגש היה 3-2
דקות, וארנולד תיאר את טיסת האובייקטים כך: "הם טסו כמו שצלחת הייתה
עפה אם הייתם זורקים אותה על פני המים". זה מקורו של הביטוי הידוע
"צלחת מעופפת". ארנולד נחשב אדם אמין מאוד, טייס בעל ניסיון רב שהכיר
היטב את האזור. בעקבות דיווחו של ארנולד החלו המשטרה, כלי התקשורת וחיל
האוויר האמריקני לקבל עוד דיווחים רבים בעניין זה. דיווחים כאלה זרמו
בשנות ה40- אל חיל האוויר האמריקני בארצות-הברית, אך היו גם דיווחים על
תופעות דומות בספרד, בצרפת ובאיטליה שנמשכו לתוך שנות ה50-. בשנת 1948
מינה חיל האוויר האמריקני צוות מיוחד לחקירת עב"מים, ועד שנת 1966 עסקו
כמה צוותים בפרויקט העב"מים. גלי דיווחים בשנות ה60- יצרו לחץ מחודש
לחקירה נמרצת יותר של העניין. ואכן, באוקטובר 1966 חתם חיל האוויר
האמריקני על חוזה עם אוניברסיטת קולורדו, כדי שתחקור במשך שנתיים,
באופן בלתי תלוי, את נושא העב"מים. למיטב ידיעתנו, זו הפעם האחרונה
שגוף ממשלתי אמריקני היה מעורב בעניין בצורה גלויה וברורה. הפרויקט אכן
החל לפעול באותה שנה, בהנהגתו של ד"ר אדוארד קונדון (Condon) מהמחלקה
לפיזיקה ולאסטרופיזיקה, ונקרא בשם "פרויקט ספר כחול". בנובמבר 1968 מסר
צוות המחקר דו"ח, ולאחר מכן התפזר. אף על פי שהפרויקט הותיר כמה סימני
שאלה וכמה מקרים לא פתורים, מסקנתו העיקרית הייתה ברורה מאוד: תופעות
של עב"מים אינן ראויות לחקירה מדעית נוספת.

ברור כי דו"ח זה שחרר את חיל האוויר האמריקני ממעורבות (לפחות ממעורבות
גלויה) מכבידה בנושא העב"מים, וקבר בצורה יעילה את הלגיטימיות של חקר
התופעה בעיני הקהילה המדעית. נכון שנעשו מאז עוד כמה מחקרים, בעיקר
עבודות על הצד ההתנהגותי של מי שדיווחו על חוויית מפגש עם עב"מים. אבל
מחקר גלוי וידוע על עצם התופעה הפיזית (אם יש כזאת) לא נעשה מאז. היוצא
מהכלל הבולט הוא פעילותו של האסטרונום האמריקני קארל פייג', אשר בשנת
היה יושב ראש המחלקה לאסטרונומיה באגודה האמריקנית לקידום המדע
1968
). במסגרת תפקידו יזם פייג' סימפוזיון עב"מים שנמשך יומיים. גם
AAAS)
תוצאות הדיונים הללו בנוגע לטיב העב"מים ומציאותם היו מעורפלות.

עניין העב"מים מסרב בעקשנות לרדת מעל סדר היום. יש לכך כמה סיבות
אפשריות. ראשית, דו"ח קונדון עצמו הותקף ובוקר קשות. שנית, למרות
קביעותיו של הדו"ח, עדיין נתקבלו דיווחים ממספר גדול של אנשים על
אינטראקציות עם עב"מים או על תצפיות בהם.
קשה כמובן, ואולי בלתי אפשרי, "לשכנע" אדם הסבור שהוא ראה עב"ם או נחטף
לתוכו, כי מה שעבר עליו הוא חזיון שווא. בעוד העניין האקדמי
בעב"מולוגיה, שמעולם לא היה רב במיוחד, הלך והתמעט לאחר דו"ח קונדון,
עניינם של אלפי אנשים בעולם העב"מים לא פג. התוצאה הייתה שהעניין
בעב"מים, כולל עבודות שונות ומשונות עליהם, יצא אל מחוץ לכותלי
האוניברסיטאות ומוסדות המחקר המוכרים והידועים. נוסדו לא מעט ארגונים
התנדבותיים שכל עניינם התמקד בחקירת התופעה, בפרסומים על אודותיה,
בהקמת קבוצות תמיכה לאנשים שטענו כי נחטפו בידי חוצנים תבוניים ועוד.
כדאי לציין כי אמנם מחקר ישיר על טיב התופעה כשלעצמה ועל איכותה אינו
נעשה במוסדות מחקר מקובלים, אך מה שכן קיים הוא מחקר מחוץ למוסדות אלו
המנסה להסביר את התופעה, לבדוק את תוצאות האמונה בעב"מים, לסווג את
האנשים שמאמינים בעב"מים ועוד. כך למשל יצא לאור בשנת 1995 ספר מרתק
הסוקר את האמונות הדתיות החדשות והשונות הקשורות באמונה בעב"מים
(בעריכת James Lewis ובהוצאת האוניברסיטה של מדינת ניו-יורק). עוד כדאי
לציין כי כמה מן הארגונים ההתנדבותיים העוסקים באיסוף מידע על אודות
עב"מים הצליחו למשוך אליהם לעתים מדענים בעלי שם ומוניטין. ואולם,
עדיין אין הסבר אחד לתופעה שהוא מקובל ועומד במבחן ניסויי.

איך מסבירים ?
מספר התאוריות וההסברים לתופעת העב"מים הוא גדול. יש הטוענים כי עב"מים
הם ביטוי לרקיחת מזימות ורמאויות בקנה מידה לאומי ובינלאומי; אחרים
טוענים שעב"מים אינם אלא ביטוי להזיות או זיהוי לא נכון של תופעות
אטמוספריות נורמליות לחלוטין. תאוריות והסברים כאלה שוללים בעצם את
קיום העב"מים כאנומליה ספציפית. ואולם, יש המאמינים כי תופעת העב"מים
אכן מייצגת אנומליה לגיטימית וספציפית. המצויים בקטגוריה זו העלו טענות
שונות, למשל שעב"מים הם כלי נשק סודיים של מדינה כלשהי על כדור הארץ;
או שהם כלי תעבורה סודיים של תרבות סודית המתקיימת בתוך כדור הארץ (לפי
גישה זו, כדור הארץ חלול...); ואולי הם כלי תעבורה סודיים של תרבויות
תת-מימיות; או של בעלי חיים מיוחדים וייחודיים החיים בתוך הביוספרה
שלנו או מחוץ לה; או מכונות זמן מתקופות אחרות, בעיקר מהעתיד, המעבירות
תיירי זמן לביקורים בכדור הארץ; או כלי תעבורה בין-יקומיים מקבילים
המסיעים תיירים בין-יקומיים; ואולי הם תופעה פסיכולוגית המיוצרת
באמצעות מה שהפסיכולוג קרל יונג כינה "תת-המודע הקולקטיבי", והיא
מייצגת רק השלכות פסיכיות, או ביטוי למעין היסטריה המונית. ההסבר
הפופולרי, העיקש והנפוץ ביותר הוא שהעב"מים הם כלי תעבורה של חוצנים
תבוניים. יחסית לכמה מה"הסברים" המשונים שהוצגו קודם לכן, ההשערה
הפופולרית הזו נראית כמעט "נורמלית". השערה זו זוכה לתומכים רבים בזכות
הכמות הגדולה של סרטים, סדרות טלוויזיה, וכמובן ספרים, התומכים בהשערה
זו. כדאי לציין כי ההשערה שעב"מים הם כלי תעבורה חלליים הנשלטים בידי
חוצנים תבוניים איננה שונה בהנחותיה מהנחותיו של פרויקט SETI. ההבדל
העיקרי בין שתי גישות אלו, הבדל מהותי מאוד, הוא שעב"מולוגיה מניחה
שהחוצנים מצויים לא רק "שם" אלא גם "כאן". ההתנגדות הסבירה ביותר
להשערה זו נובעת מהידע שיש לנו בפיזיקה ובאסטרונומיה. ידע זה מורה לנו
כי העלות של נסיעות חלליות היא יקרה מאוד - הן במונחי משאבים, והן
במונחי זמן. יתר על כן, לא זו בלבד שהביצועים המיוחסים לחלק מהעב"מים
אינם נראים סבירים לאור הידע שבידינו, אלא גם אין תשובה טובה וסבירה
לשאלה מדוע ישקיעו חוצנים תבוניים סכומי עתק במסעות בחלל, וכשכבר יגיעו
לכאן יעשו כמיטב יכולתם (כך, על כל פנים, נראה הדבר) להתחמק ממגע ישיר
וגלוי וחסר עמימות עמנו. התשובות הניתנות לשאלות אלה הן כה פנטסטיות,
עד שברשותכם לא נתייחס אליהן כאן.

עב"מולוגיה מול SETI
בשני התחומים, גם בעב"מולוגיה וגם בSETI -, קיימות חידות ותעלומות לא
פתורות. פרויקט SETI מניח שקיימים חוצנים תבוניים, ומחפש אותם.
העב"מולוגיה, לעומת זאת, בנויה על מספר עצום של דיווחים אנושיים ישירים
ועל עדויות אחרות, המתייחסים לתופעה שהיא לא רק משונה מאוד אלא כזו שיש
לה המשכיות, עקביות ועקשנות. מה קורה שם? האם אפשר להסביר את התופעה
במונחים פיזיקליים מדעיים? פסיכולוגיים? פסיכיאטריים? סוציולוגיים? אין
בידינו תשובות חותכות וברורות שיוכלו לשכנע גם את הספקנים. עם זאת,
ההשוואה בין SETI לעב"מולוגיה מעניינת, שכן היא מלמדת אותנו, יותר מכל
דבר אחר, על צורת החשיבה שלנו בעניין זה, על הלוגיקות המנחות אותנו
בחקר הבעיה, ועל הניסיונות לפתור תמיהות מרתקות.

כאמור, גם עב"מולוגיה וגם SETI עוסקות בשאלת קיומם של חיים תבוניים
מחוץ לכדור הארץ. בשני התחומים אין בשעה זו הוכחות מדעיות מקובלות כי
חוצנים תבוניים או "צלחות מעופפות" קיימים. מעבר לכך, ההבדלים בין שתי
גישות אלו הם תהומיים. הבדל אחד, שכבר הוזכר, הוא שSETI- הפך למדע
אורתודוקסי ולגיטימי הנחקר במוסדות מחקר מקובלים, ממומן בידי רשויות
רשמיות של הממשל האמריקני ונהנה מיוקרה ומפופולריות, ואילו
העב"מולוגיה, שיש לה לא מעט פופולריות בקרב חלק מהציבור, איננה מדע
לגיטימי. תוצאת מצב זה היא שמדענים אינם מוכנים להיכנס ולעסוק
בעב"מולוגיה, ויש בהם הדוחים אותה בבוז ומתייחסים אליה בעוינות. ואגב,
אין שום ראיות להשערות שהועלו כי כמה ממשלות על כדור הארץ מנהלות מחקר
סודי, רציני ובעל תוצאות מדהימות בתחום העב"מים. כתוצאה מכך, SETI משך
חוקרים רציניים ובעלי שם בינלאומי (למשל פרופ' קארל סאגן), ואילו מחקר
העב"מולוגיה בדרך כלל אינו מצליח למשוך אליו מדענים כאלה (למעט יוצאי
דופן כגון פרופ' אלאן הייניק). את רוב האיסוף והעיבוד של המידע
העב"מולוגי עושים אנשים שאינם מדענים, או מדענים שוליים מאוד, ובדרך
כלל המידע אינו מתפרסם בכתבי העת המדעיים החשובים והמבוקרים, אלא בכתבי
עת של עב"מולוגים אחרים. פרויקט SETI כפרויקט מדעי, משתמש ,
במתודולוגיות מקובלות של רדיו-אסטרונומיה, שהן ברורות, נשלטות, מבוקרות
וניתנות לשחזור. בעב"מולוגיה אין שימוש במתודולוגיות כאלה. אכן, יש מי
שמנסים להגדיר קני מידה לבדיקת אמינותם של הדיווחים, אבל אין אלה שיטות
ברורות ואמינות, ולא תמיד הן ניתנות לשחזור. לפיכך, זהו תחום המתאים
יותר למחקר בתחום התרבות הפופולרית, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה
והפסיכיאטריה, מאשר בתחום הפיזיקה. בהקשר הסוציולוגי מעניין לציין כי
סביב עניין העב"מים צמחו כתות, דתות ופעילויות דתיות וכמו-דתיות כפי
שצוין קודם. מה שקרה בישראל בין סוף 1996 לתחילת 1997 הוא דוגמה מצוינת
לכך. פעילויות מסוג זה לא התרחשו סביב SETI.
עוד הבדל בין התחומים: SETI שומר בדרך כלל על פרופיל תקשורתי נמוך,
כינוסים של העוסקים בSETI - אינם נמצאים כלל ועיקר במוקד התקשורת,
והמחקרים מתפרסמים בערוצים המקובלים במדע - כתבי עת, כינוסים, מאמרים,
ספרים והרצאות. לעומת זאת עב"מים ומקרי חטיפה זוכים לכותרות בכל אמצעי
התקשורת הפופולריים, ושוב מה שקרה בישראל באחרונה הוא דוגמה מובהקת
לכך. עיקר המידע שמפיקים העב"מולוגים מופץ ישירות לתקשורת ההמונים, או
מתפרסם דרך כתבי העת והכינוסים שלהם.

כאמור, גם העב"מולוגיה וגם SETI לא הצליחו להוכיח את מה שרצו להוכיח,
אך לפרויקט SETI יש יתרון ברור, שכן הנחותיו מינימליות, ועיקר העבודה
היא בהקשבה ובחיפוש אחר שידורי רדיו; ואילו העדויות בתחום העב"מולוגיה
בנויות בעיקר על עדויות ראייה ושמיעה של עדים אנושיים והרבה פחות על
הוכחות חומריות בלתי תלויות (למשל תצלומים, מכ"ם, ארטיפקטים של עקבות
עב"מים). אין איש היודע בבירור היכן או מתי אפשר לצפות בעב"ם, מי ייחטף
לעב"ם, מתי והיכן, ובוודאי אי אפשר לייצר עב"מים בתנאי מעבדה. למען
ההגינות, צריך לומר כי גם בSETI - קיימת הבעיה שהצביע עליה טיפלר
)בשנת 1983: אמנם ברגע שייקלט שידור תהיה זו הוכחה לקיומם של
Tipler)
חוצנים תבוניים, אבל אם לא ייקלטו שידורים, אין בכך כדי לשלול את קיומם
של חוצנים. במילים אחרות, השערת SETI אינה ניתנת להפרכה.

אם נתייחס לאספקט האתי, הרי בשני התחומים היו מקרים של רמאויות, מקרים
אלו בSETI - בטלים בשישים מול המספר העצום של רמאויות בתחום
העב"מולוגיה. מספר המקרים שם הוא כה גדול, עד כי טוב יעשה האדם הממוצע
אם ינקוט עמדה של זהירות ראויה, ביקורתיות בונה והטלת ספק, ולא ייתן
אמון אוטומטי מלא. ולסיום, המחקר בSETI - איננו מייצג שום איום על
המדע. גם אם ייקלטו שידורי רדיו של חוצנים תבוניים מכוכבים רחוקים, לא
יידרש (בוודאי לא מיד) שינוי מהותי של פרדיגמות מדעיות. ואולם, אם אכן
תוכח מציאותם של עב"מים ככלי טיס חלליים של חוצנים תבוניים, הרי עצם
ביקוריהם ותכיפותם וביצועי כלי הטיס שלהם הם כאלה שסביר להניח כי יאלצו
אותנו לבדוק באופן יסודי כמה מההנחות המדעיות והטכנולוגיות המקובלות.
לסיכום, שאלת קיומם של חוצנים תבוניים היא אולי אחת החידות היותר
מסקרנות ומרתקות מבחינה אינטלקטואלית וניסויית. זו אינה חידה חדשה,
והיא מלווה אותנו זמן רב, וככל הנראה תמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות.

קישור למאמר המקורי:

אין תגובות:

פרסום תגובה

מבקר יקר ,תגובות ייתקבלו בברכה .פירסום מוצרים או פירסום אתרי אינטרנט לא ייתקבלו .קישורים הרלוונטים לנושא הכתבה ייתקבלו .ויכוחים סוערים או דיונים פוריים ייתקבלו בברכה .זילזול,סרקאזם או כל שימוש בשפה לא "נקיה"-לא ייפורסמו .המגיבים מתבקשים להצמד ולהגיב באופן הנוגע לתוכן הכתבה .תודה .מנהל האתר.